החלטה בתיק בש"פ 7898/13

           זהו ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' נצר) מיום 19.11.2013, המורה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא ובתנאים מגבילים נוספים.

כתב האישום והחלטותיו של בית המשפט קמא

1.        המשיבים, ילידי שנת 1987, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סמים מסוכנים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. למשיב 1 מיוחסת בכתב האישום גם עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. על-פי המתואר בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר עם תושבי מצרים שזהותם אינה ידועה (להלן: המצרים) לייבא כמות מסחרית של סם מסוכן מסוג חשיש ממצרים לישראל. ביום 7.7.2013, או בסמוך לכך, הצטיידו המשיבים במשאית בעלת ארגז פתוח השייכת לאדם אחר, ובבוקר יום 9.7.2013 הגיעו לאזור הגבול בין מצרים לישראל כשהמשיב 1 נוהג במשאית והמשיב 2 יושב לצידו. המשיבים נסעו סמוך לגדר הגבול ומפעם לפעם עצרו והעלו אל ארגז המשאית חלקי ברזל ופסולת שהיו במקום. בהמשך עצרו המשיבים את המשאית בנקודת מפגש הצמודה לגדר, ובאותה עת הגיעו המצרים מן העבר השני של הגבול כשהם נושאים עימם חמישה ג'ריקנים ושק לבן שבתוכם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 138.42 ק"ג. המצרים השליכו את הג'ריקנים והשק אל עבר הצד הישראלי של הגדר, לתוך ארגז המשאית, ואחד המשיבים או שניהם הרימו את הג'ריקנים או השק שנפלו לקרקע אל תוך ארגז המשאית. מיד לאחר מכן עזבו המשיבים את המקום תוך שהם נושאים עימם את הסמים בארגז המשאית, ובמרחק מה מהמקום עצרו ואחד מהם טיפס אל ארגז המשאית וסידר בתוכו את הג'ריקנים והשק. המשיבים המשיכו בנסיעתם עד שנתקלו במחסום משטרתי והתבקשו לעצור. המשיב 1 לא ציית להוראות השוטרים וניסה לדחוף אחד מהם, אך השוטרים השתלטו על המשיבים, עצרו אותם ותפסו את הסמים המסוכנים.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 19.8.2013 קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים, בהפנותו להודעות החיילים והשוטרים אשר תצפתו בבוקר האירוע אל עבר גדר הגבול, הבחינו במשאית שהגיעה למקום ונעצרה סמוך לגדר וכן הבחינו בחפצים שנזרקו לכיוון המשאית מצידה השני של הגדר. בית המשפט הוסיף וציין כי שילובן של הודעות אלה מלמד לכאורה שהגעתה של משאית המשיבים אל מקום האירוע לא הייתה מקרית או תמימה, וכי לכאורה לא ניתן לומר שהימצאותם של הסמים המסוכנים בארגז המשאית הייתה ללא ידיעתם של המשיבים. נוסף על האמור הפנה בית המשפט לסתירות שהתגלו בהודעות שמסר המשיב 2 וקבע כי קיימת תשתית ראייתית "הנושאת בחובה סממנים מובהקים ומשמעותיים העשויים בבוא יום להבשיל לכלל הרשעה בפלילים של שני המשיבים בעבירות המיוחסות להם". עוד קבע בית המשפט כי עבירת יבוא הסמים המיוחסת לשני המשיבים מקימה עילת מעצר סטטוטורית שרק במקרים חריגים נוהגים לסטות ממנה, אך עם זאת סבר בית המשפט כי בנסיבות העניין יש מקום לקבל תסקירים מטעם שירות המבחן בעניינם של המשיבים טרם שתתקבל החלטה בשאלת מעצרם.

3.        לקראת הדיון שנקבע ליום 6.10.2013 הוגשו התסקירים, ובאשר למשיב 1 העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורעת חוק. שירות המבחן הוסיף והעריך כי המשיב 1 מתקשה לבחון את התנהלותו וכי החלופה שהוצעה על-ידו, לפיה ישוחרר למעצר בית בביתו בפזורת נבטים בפיקוחם של שני הערבים שהציג, אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. על כן נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר. גם ביחס למשיב 2 העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית, ונוכח הקושי לאיין מסוכנות זו נמנע מלהמליץ על שחרורו. שירות המבחן ציין כי אומנם הערבים שהציע המשיב 2 הותירו רושם חיובי וגינו את המעשים המיוחסים לו, אך עם זאת חלופת המעצר שהוצעה היא במקום בו שוהים קטינים ולשיטת שירות המבחן הדבר מעורר קושי. בהחלטתו מיום 6.10.2013 קבע בית המשפט כי נוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיבים, אשר בוצעו לכאורה תוך תכנון מוקדם המלמד על תחכום, עזות מצח ונחישות, ונוכח מצוקתם הכלכלית של המשיבים המעצימה את מסוכנותם, שחרורם לחלופת מעצר יתאפשר אך ורק אם יוצגו ערבים המסוגלים להציב למשיבים גבולות ברורים ובלתי מתפשרים. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלופות שהציגו המשיבים בלתי מספקות, הן משום שאינן מרחיקות אותם מסביבתם הטבעית הן משום שהערבים שהוצעו אינם פנויים די הצורך לביצוע תפקידם. בית המשפט קבע עוד כי בנסיבות העניין קיים קושי ליתן אמון במשיבים אך עם זאת ניתנה להם הזדמנות נוספת להציג חלופות מעצר אחרות, אשר תובאנה בפני שירות המבחן.

4.        לאחר בחינת חלופות חדשות שהציעו המשיבים הגיש שירות המבחן תסקירים משלימים בהם שב ונמנע מלהמליץ על שחרורם. בכל הנוגע לחלופה שהציע המשיב 1, לפיה ישהה במעצר בביתו של אחד הערבים בכסייפה תחת פיקוחו ותחת פיקוח של ערב נוסף, ציין שירות המבחן כי הערבים המוצעים הם בעלי היכרות שטחית עם המשיב 1 באופן המצמצם את יכולת הפיקוח והצבת הגבולות מצידם, וכי אחד הערבים הציע עצמו לתפקיד רק בשל חוסר נעימות שחש כלפי אביו של המשיב 1. אשר לחלופה שהציע המשיב 2, בביתו של אחד הערבים ברהט ותחת פיקוחו של ערב נוסף, שב שירות המבחן וציין כי קיימת בעייתיות רבה בהימצאותם של קטינים במקום החלופה ועוד צוין כי הערבים אינם בעלי רמת היכרות מספקת עם המשיב. כמו כן ציין שירות המבחן כי על-פי הצעתו צפוי המשיב 2 לשהות במעצר בית בחדר המשמש למפגשים חברתיים וכי הדבר עלול להוביל למצבים מסוכנים שאותם לא ניתן לצפות מראש. ביום 19.11.2013 קיים בית המשפט קמא דיון נוסף במסגרתו נחקרו ארבעת הערבים המוצעים ובסיומו הורה על שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר. בית המשפט קבע כי הערבים החדשים שהציעו המשיבים טובים וראויים וכי העדר הקשר האישי בינם ובין המשיבים אינו פועל לחובתם. עוד קבע בית המשפט כי אין בהימצאותם של קטינים במקום החלופה שהציע המשיב 2 כדי לפוסלה, וכי בהתאם לעדותו של הערב שבביתו ישהה המשיב 2 החדר שישמש אותו לא יתפקד כמקום למפגש חברתי. בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח גילם הצעיר של המשיבים ובשל העובדה שאין להם עבר פלילי בתחום הסמים, יש בפיקוח המשמעותי שהוצע על-ידם כדי לאפשר את שחרורם לחלופות שהציעו. נוכח כל האמור הורה בית המשפט קמא כי המשיבים ישוחררו לחלופות המעצר בכסייפה (המשיב 1) וברהט (המשיב 2), שם ישהו בתנאי מעצר בית מלא תחת פיקוחם של הערבים המוצעים. עוד הורה בית המשפט כי החדר שבו ישהה המשיב 2 לא ישמש למפגשים חברתיים וכי על המשיבים והערבים להפקיד ערבויות כספיות שונות כתנאי לשחרורם.

           לבקשת המדינה עיכב בית המשפט את ביצוע החלטתו על מנת לאפשר למדינה למצות הליך ערר.

טענות הצדדים

5.        המדינה טוענת כי נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיבים, הכוללים יבוא סם מסוכן מסוג חשיש בכמות גדולה של כ-138 ק"ג, אין חלופה שתוכל להשיג את מטרות המעצר. עוד טוענת המדינה כי חלופות המעצר הקונקרטיות שאומצו בהחלטתו של בית המשפט קמא נבחנו על-ידי שירות המבחן, אשר העריך כי אין בהן כדי לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיבים ועל כן נמנע מלהמליץ על שחרורם. המדינה מוסיפה וטוענת כי רק במקרים נדירים נהוג לשקול שחרורם של מעורבים בעבירות הפצת סמים לחלופת מעצר ולדבריה בנסיבות המקרה דנן לא הייתה כל הצדקה להורות כך. זאת, לטענת המדינה, גם בשל עברם הפלילי של המשיבים, שאומנם אינו מכביד אך כולל בעניינו של המשיב 1 קבלת נכסים שהושגו בפשע והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ובעניינו של המשיב 2 קביעה ללא הרשעה כי ביצע עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב. כמו כן טוענת המדינה כי היה על בית המשפט ליישם את החלטותיו הראשונות ולקבוע כי מידת האמון שאפשר ליתן במשיבים כה מועטה עד כי מתחייב להותירם במעצר עד תום ההליכים.

6.        המשיבים טוענים בתגובה כי בית המשפט קמא בחן את עניינם בקפידה, לאורך שלוש ישיבות, וכי נוכח גילם הצעיר ועברו הפלילי הקל בלבד של המשיב 1 קבע כי ניתן להסתפק בחלופות המעצר שהציעו. עוד טוענים המשיבים כי תסקירי שירות המבחן שהתקבלו בעניינם מדברים בעד עצמם ואין בהם כדי ללמד על אורח חיים עברייני מצד המשיבים או על אימוץ של דפוסי התנהגות שוליים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי במכלול נסיבות העניין כמות הסם שייבואו כמיוחס להם בכתב האישום, אין בה כדי להכריע את הכף לחובתם והם מדגישים כי יסכימו להידוק חלופות המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות כספיות נוספות. לבסוף טוענים המשיבים כי למדינה אין כל מידע מודיעיני המלמד על קשר מוקדם שלהם עם המעורבים המצרים, ועוד הם מציינים כי בית המשפט קמא התרשם בעצמו מן הערבים שהציעו וראה בהם ערבים טובים שיסייעו בהשגת מטרות המעצר.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

           בית המשפט קמא קבע בהחלטתו הראשונה מיום 19.8.2013 כי נגד המשיבים הוצגו ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל משמעותי להוכחת העבירות המיוחסות להם וכי אין ממש בטענותיהם בדבר כרסום בתשתית ראייתית זו. בהקשר זה הפנה בית המשפט, בין היתר, להודעות השוטרים והחיילים שעסקו בבוקר האירוע בתצפית ובמעקב אחר המשאית שאיתה הגיעו המשיבים לאזור הגבול, בהדגישו כי המשיבים בהודעותיהם "לא הרחיקו עצמם מהמשאית" ואף לא הכחישו כי בעת שנעצרה במחסום המשטרתי נמצאו עליה הסמים המסוכנים. לא ראיתי כל מקום להתערב בקביעה זו, משאין בפי המשיבים טענות שיצדיקו זאת או שיצביעו על כרסום בעוצמת הראיות לכאורה שהוצגו. בית המשפט קמא הוסיף וציין בצדק לעניין עילת המעצר כי עבירות הסמים המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. יחד עם זאת סבר בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים בחלופות המעצר אותן קבע.

           דעתי שונה.

           בית משפט זה עמד פעמים רבות על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממי שעוסקים ביבוא ובסחר בסמים. זאת נוכח פגיעתם הקשה והרעה של הסמים והחולי החברתי שהם גורמים וכן נוכח הפיתוי הממוני הכרוך בכך למי שעוסקים בעבירות אלה. עוד הדגיש בית המשפט כי לא אחת מעורבים בעבירות סמים אנשים נעדרי עבר פלילי ועל כן אין לראות בעובדה זו חזות הכל (ראו בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.5.2011)). בהינתן כל האמור לעיל חזרנו וקבענו כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול את חזקת המסוכנות הקמה בעבירות מסוג זה ולהורות על שחרורם של עברייני הסמים לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.3.2008); בש"פ 4046/11 מדינת ישראל נ' עלאעסם, פסקה 10 (21.7.2011); בש"פ 1134/12 מדינת ישראל נ' ציון, פסקה 12 (9.2.2012)).

           נסיבות חריגות ויוצאות דופן כאלה אינן קיימות במקרה דנן.

7.        למשיבים מיוחסת קשירת קשר לייבוא סמים מסוכנים בכמות מסחרית של לא פחות מ-138 ק"ג אל תוך תחומי מדינת ישראל. כפי שציין בית המשפט קמא מדובר לכאורה במעשה אשר תוכנן מראש ובקפידה, תואם עם אחרים בצד המצרי של גדר הגבול ובוצע בתחכום ובלא מורא מפני אימת הדין. למשיבים אין אמנם עבר פלילי בתחום הסמים, אך כפי שצוין בהיותה של עבירת יבוא סמים מן העבירות "המסוכנות ביותר לכלל החברה הישראלית" בדרך כלל אין ליתן אמון באלה הנאשמים בביצועה, אף אם עברם נקי (ראו בש"פ 8211/04 אברהמי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (19.9.2004)). זאת ועוד - בית המשפט קמא סבר כי יש להסתייע בשירות המבחן על מנת לבחון חלופות מעצר בעניינם של המשיבים, אך למרות ששירות המבחן העריך ושב והעריך כי מן המשיבים נשקפת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית וכי החלופות שהציעו אין בהן כדי להתגבר על מסוכנות זו, הורה בית המשפט על שחרורם לחלופות המעצר שהציעו. כידוע, הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על שחרורם של המשיבים, נושאת משקל משמעותי ודרושים טעמים של ממש על מנת לסטות מהמלצה שלילית כזו (ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פסקה 22 (2.5.2010); בש"פ 7141/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (30.10.2011)), קל וחומר במקרה דנן - בו הוגשו על ידי שירות המבחן ובהוראת בית המשפט ללא פחות מחמישה תסקירים בעניינם של המשיבים ובכולם הייתה ההמלצה שלילית. נתון זה, מצטרף למסוכנות המובנית הנשקפת מן המשיבים עליה עמדתי לעיל, הנגזרת מסוג העבירות המיוחסות להם. כל אלה מובילים אל המסקנה כי אין ליתן אמון במשיבים וכי לא היה מקום להורות על שחרורם לחלופת מעצר.

           אשר על כן, הערר מתקבל והמשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם.

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשע"ד (26.11.2013).